היום השלישי לטיול אופנועים לסלובניה

קמנו לארוחת בוקר מלכותית, אכלנו לשובע ותכננו את המסלול החדש , שלא תוכנן, לרכב. שאלנו בשלום חברנו שגילה אמפטיה והבנה למצבו, הרגענו את אישתו ויצאנו לדרך לטירת בלד. עלייה של 15 דקות, תוך כדי שמסביבנו אנשים רצים בתחרות ריצה מסביב לטירה, הגענו לטירה שבנויה בצורה מרשימה. התפעלנו ממנה ואחרי חצי שעה חזרנו לרכב.

משם המשכנו למפלי vigar , דרך מרשימה בין כפרים שהובילה אותנו למסלול המדובר. המסלול בנוי על גשר עץ, לאורכו ולרוחבו של הנחל השוצף קוצף עד שמגיע למפל יפהפה כחצי שעה לאחר תחילתו.

השביל ממשיך, אך החלטנו שזה הזמן לפנות לאחור ולהמשיך ליעד הבא. לאורך כל ההליכה, גשם ☔ מטפטף ומציק אך הידיעה שחוזרים לרכב מחומם מנחמת. משם המשכנו לעיירה ציורית בשם kranjska gora . לאחר סיבוב של כשעה בעיר, התיישבנו במסעדה מקומית והתנפלנו על פיצה ובירה מקומית. לקחנו פיצה לחבר שמאושפז ויצאנו לביקור חולים לבי"ח. שיתפנו את חוויות היום, צחקנו ונהנינו עד שהאחיות דרשו שנתפנה כעבור 3 שעות… חזרנו לבלד, למלון סביר במרכז העיירה, 70 יורו לחדר. התארגנות קצרה, מעט תמונות נוף וסיבוב בעיר הכולל:  קזינו, פאב וחזרה למלון לשינה לקראת עוד יום גדוש חוויות.

יום שני לטיול אופנועים בסלובניה

אחרי שינה מתוקה קמנו לבוקר סגרירי. ארוחת בוקר מפנקת, בכל זאת אנחנו הדיירים היחידים במלון, התארגנות של כשעה בסידור האופנועים ויציאה לדרך. רכבנו לכיוון מפל savica לאורך גדת אגם בויני כאשר לצידינו עצים גבוהים המסתירים את השמיים. אף פעם לא ראיתי כל כך הרבה גוונים של ירוק וכתום… כעבור כרבע שעה של נסיעה בכביש יפהפה הגענו לאתר. כמובן שנכנסנו עם האופנוע עד למקום שמשם לא ניתן יותר להתקדם אלא ברגל. נעלנו את האופנועים עם הקסדות, מעיל רוח קל ויצאנו לדרך. 500 מדרגות מהבקתה הלא מאויישת, שעליה מופיעים דמי הכניסה לאתר, עד למפל. לא, לא ספרתי את המדרגות…

הנוף שנשקף ממרום ההר מהמם, המפל גבוה ומרשים מאוד. בטיימינג כמעט מושלם החל לרדת גשם ☔ בדיוק שסיימנו להצטלם בבקתה שמשקיפה על המפל והתחלנו לרדת את מאות המדרגות. כשהגענו לאופנועים למטה , הכל כבר היה ספוג מים, כולל הקסדות והתיקי צד,  מזל שלמזלנו עטפנו את התיקים הגדולים בכיסוי נגד מים כך שלפחות הם לא נרטבו. הוצאנו את חליפות הסערה והחלנו מתעטפים ונערכים לנסיעה בגשם. יצאנו מהאתר לכיוון האגם של העיר bled,  נסיעה של חצי שעה לערך. עצרנו בתחנת דלק ⛽ כעבור 20 דקות להתרעננות ולמילוי דלק וקפה חם. המשכנו בנסיעה בין כפרים ועיירות לצידי הדרך. לאחר מספר דקות, לאחר עיקול ימינה אני מסתכל במראה השמאלית ומזהה את מספר 3 בשיירה בנתיב הנגדי בפניה שמאלית לכיוון אחורה. אני מחזיר את המבט לכביש, מאט ומנסה לנתח מה עכשיו ראיתי. הצצה נוספת במראה ואני רואה את מספר 2 עוצר בצד ופונה לאחור. הבנתי שהגרוע מכל קרה וכנראה שמספר 3 נפל.
מבצע פרסה והתמונה הבאה שאני רואה היא את האופנוע של מספר 3 שוכב בנתיב הנגדי, צמוד לגדר ההפרדה שבשוליים ומתחתיו את מספר 3. מתקרב, עוצר את האופנוע וחוסם את הנתיב, מתלבט האם לעצור את התנועה או לעזור למספר 2 להרים את האופנוע. מסמן לרכב שמגיע לעצור, הוא עוצר אחרי, אז מתפנה לסייע למספר 2 להרים את האופנוע. בינתיים מגיעים אזרחים טובים ומתקשרים למשטרה ולאמבולנס. מרימים את האופנוע , מגלים כי הרגל הימנית נשברה, מתחת לברך, שפשופים קלים בשאר צד ימין . מרגיעים את הפצוע, דואגים שיהיה לו נוח וממתינים לאמבולנס. בינתיים נוצר פקק תנועה לשני הצדדים ומגיעה ניידת משטרה, לראות מה קרה ולבשר לנו שנקנסנו ב150 יורו עקב הפרעה לתנועה. בוחן תנועה מגיע, מתשאל אותנו, לוקח את הדרכון של מספר 3 ומוסר לנו שנגיע לתחנת המשטרה בעיר בלד לשלם את הקנס ולקחת את הדרכון. בינתיים מגיע אמבולנס 🚑, מקבעים את הצוואר, הרגל ומעלים לאמבולנס להמשך טיפול, מפנים לבי"ח הנמצא 40 דקות משם.

לוקחים שני אופנועים חזרה לתחנת הדלק, ניידת אוספת את מספר 2 שמביא גם את האופנוע שנפל לתחנת הדלק. פורקים ממנו את הציוד ומחלקים בין שני האופנועים שלנו. אחרי כל זה, מתקשרים למשכיר ומעדכנים אותו. להפתעתנו, הוא מקבל. זאת בהבנה מציע לנו לאסוף את שלושת האופנועים ולהמירם ברכב להמשך הטיול. הסכמנו. במקביל, התחלתי להודיע לאשתו של החבר על התאונה. הגענו לתחנת המשטרה, שילמנו הקנס ויצאנו לבי"ח.
הגענו לחבר וקיבלנו את תמונת המצב:  הרגל נשברה ממשקל האופנוע שנחת עליה, הסתובבה ב180 מעלות וכתוצאה מכך 2 עצמות השוק נשברו. גבס לשעתיים שלוש וממתין לניתוח להשתלת פלטינות. סרט. עדכנו את חברת הביטוח והתחלנו לשנות תכנונים ולהתאים עצמנו לסיטואציה החדשה . הרכב הגיע בערב לבי"ח, פגשנו את המשכיר שהגיע עם גרר, עזר לנו לפרוק את הציוד לרכב המושכר. את הלילה בילינו בעיר בלד הסמוכה.

פינקנו את עצמנו במלון טוב, ג'קוזי, ארוחת ערב משובחת, קזינו ופאב מקומי סיכמו את היום הגדוש חוויות. הלכנו לישון באחת. 

היום הראשון מזגרב לסלובניה

הגענו לשגרה בשלוש לפנות בוקר, חצי זומבים, לשדה שומם מאדם.  הלכנו לטרקלין שבקומה -1, דבר שהתברר כהצלחה. התפנקנו בארוחת בוקר, שתייה של אלכוהול משובח וקפה. גולת הכותרת של המקום היא ללא ספק המקלחת אשר נמצאת בטרקלין, פשוט תענוג. התרווחנו בכורסאות ושקענו בשינה לסירוגין, עד ששמנו לב  שעוד 5 דקות נסגר שער עליה למטוס. רצנו, כמו מטורפים לשער והגענו בשניה האחרונה…. כעבור שעתיים כבר היינו ברכב של רוברט, המקומי, שאסף אותנו לסדנה שלו לקבל את 2 אופנועי הב. מ.וו 650 והקוואסקי לקראת המסע.

 לאחר שעה של התארגנות , חצי שעה של בירוקרטיה ו750 יורו נעולים לטובת הפקדון, הסתיים שלב א של המסע והיינו מוכנים ליציאה לדרך. רוברט הזמין אותנו לקפה בבית קפה ☕ הסמוך, על חשבונו, כמובן שהסכמנו. סיפר לנו על מסעותיו בטיולי אופנועים בעולם, תוך כדי עשן סמיך של סוגיות שאופף את כל המקום ושכל הזמן מקפידים לשמר אותו בסיגריות נוספות. אחרי שסיימנו יצאנו לדרך. נסיעה של שעתיים על הדרך המהירה, לשים לב לרכוש מדבקה המאשרת נסיעה של שבוע בכביש המהיר, עלות של 8 יורו, בתחנת הדלק הראשונה אחרי מעבר הגבול. הגענו ללובליאנה, טירת לובליאנה חולשת על העיר וניצן לקבל מבט יפה על כל הנוף. אחרי הפסקה קצרה והקפה ברגל של כל הטירה, ירדנו בכביש למסעדה הראשונה ואכלנו את ארוחת הצהריים הראשונה בסלובניה, בסך הכל בינוני מינוס. משם המשכנו צפון מערב לכיוון אגם בויני Boinj , כשבדרך עברנו בתוך יער עבות ע"ח גבי שבילים שאיכותם הולכת ויורדת כשבצדדים השלג נערם אט אט ככל שהדרך מודפסת ומתפתלת.

נופים יפייפיים, שקט מדהים ודרך שכמעט ריקה ממכוניות. לכל אורך הדרך, כ80 ק"מ של כפרים לצד הנחל הזורם מהאגם, כאשר ערמות של גזעים כרותים צץ כל מס מטרים מצידי הדרך כל הדרך להר vogel.

לקראת ערב הגענו לאגם, שיטוט מהיר באתר בוקינג הביא אותנו למלון סמוך ואף קיבלנו מחיר טוב יותר מהאתר עצמו, 90 יורו לשלושה מבוגרים כולל ארוחת בוקר. מסתבר שלא קל למצוא מסעדה בתקופה הזאת, אך עם קצת עזרה של בעל המלון מצאנו מקום נחמד שהאוכל אפילו היה סביר. אחרי 200 ק"מ של רכיבה,  עייפים, סחוטים אך מרוצים קרסנו למיטות, דרך מעבר זריז במקלחת 🛀, כךשלפנינו מחר יום גדוש וצפי לגשם. 

יציאה לטיול אופנועים לסלובניה

אז הגיע הרגע הגדול, עכשיו ברכבת בדרך לנתב"ג. יומיים לא קלים בבית ובעבודה,  כאילו מרגישים שעוד מעט יהיה כיף לבנאדם וחייבים להרוס.
2 הטרוריסטים בבית נזכרים באבא שלהם ודבוקים לי לרגל, כשכל מה שאני רוצה הוא לארוז בשקט ולהנות מקצת חלומות בהקיץ. הגוזל השלישי, רק בן חצי שנה וכבר חש שאני הולך להיעלם והתחיל להיות חולה מאתמול (עזרה למצב גיסתי שהרימה אותו ונזכרה לעדכן שהיא חולה, לא לפני שהתעטשה בפרצוף שלו). בעבודה, פתאום אין מחר והכל דחוף להיום, כאילו קטסטרופה מגיעה ואני היחיד שיכול להציל את העולם. כלקח מפעמים קודמות התחלתי לארגן את כל הציוד כבר אתמול, תוך כדי שאני מתכתב עם שני המשתתפים למסע ומגניב מבט לעבר אישתי שמתחילה להחמיץ פנים ולבנות את יסורי המצפון שימשיכו עד ליציאתי לדרך. אוהב אותך למרות הכל. זה הזמן לגלות כמובן שהקסדה שמלווה אותי 15 שנים וחוותה איתי את כל ההחלקות לא בנמצא, אחרי חצי שעה של חיפושים בזיעה קרה חוויתי הארה בדמות זכרון מעומעם של קסדה מתפוררת בטיול הקודם ואולי עשיתי עם זה משהו….
אחרי 3 שעות, ביקורת של בת זוגתי ומסדר חוזר, התפנתי למעבר נוסף על התכנון.
הפעם ננסה משהו חדש, אפליקציה חדשה שנוסתה בהצלחה בנסיעה ברכב בחו"ל, כאשר הבנתי את כל נקודות העניין במפה שהורדתי למכשיר.
כאמור, יום מטורף עבר עלי היום, כאשר מוצא את עצמי דקה לפני היציאה מהבית סוגר את ענייני הביטוח ופותח את הכרטיס אשראי לשימוש בחו"ל, תוך כדי צעקות של טרוריסטים שמסרבים לישון 💤… .

תכף נפגש עם השותפים, ניכנס לטרקלין ונתחיל את מסע האבירים שלנו על כוס יין 🍷